החלטה בתיק מ"ת 5997-06-12

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

כנגד הנאשם, נור גנאיים (להלן: " המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, בהתאם לסעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977; ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

כמתואר בכתב האישום, עובר לתאריך 14.8.11 קשר המשיב קשר עם אחר לבצע שוד חנות מכולת ברחוב מסדה בחיפה. לשם קידום הקשר הצטיידו המשיב והאחר בכפפות ובכלי הנראה כאקדח. בתאריך 14.8.11 הגיעו המשיב והאחר לחנות, שבאותה עת עבד בה סרגיי זאיקה (להלן: " המתלונן"). המשיב והאחר שהיו רעולי פנים ערכו חיפוש על גופו של המשיב והורו לו באיומי הכלי לפתוח הקופה ולהעביר להם את תכולתה. המשיב והאחר פתחו הקופה תוך שהם מאיימים על המתלונן באמצעות הכלי, נטלו וגנבו את תכולתה בסך של 5,000 ש"ח. בנוסף המשיב והאחר נטלו וגנבו מכשיר DVD נייד ותיק מסמכים אישיים השייכים למתלונן.

המבקשת ביקשה לעצור המשיב עד תום ההליכים נגדו. במסגרת עיקרי טיעון מטעמה הפנתה המבקשת, להימצאותה של שקית ניילון עם כיתוב "שופרסל" שנמצאה בחנות מיד לאחר האירוע. שקית זו בהתאם לטענת המתלונן לא הייתה לפני כן בחנות, שכן הוא ניקה הרצפה לפני כן. בהתאם לחוו"ד מומחה, נמצאו על השקית פרופיל DNA התואם את פרופיל המשיב. בנוסף כי בהתאם לפלטי אייכון הטלפון הנייד של המשיב שנתפס על גופו, המשיב נמצא בזירת האירוע סמוך לביצוע העבירות. בעוד שגרסת המשיב סותרת הממצאים לפיהם הוא כן נכח בזירת האירוע וטען כי הוא לא היה במקום. לגישת המבקשת מעשה המשיב מקימים עילת מעצר מסוג מסוכנות, וכן לא ניתן לתת במשיב אמון, במיוחד בהימצאותו של שותף נוסף שאינו עצור ,על כן היא מבקשת להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

בא כוח המשיב, התנגד לקיומן של ראיות לכאורה. בא כוח המשיב, הבהיר כי המדובר בתשתית ראיות נסיבתיות חלשה. כך תחילה נטען, כי אותה שקית שופרסל שנמצאה בחנות, נמצאו עליה עוד שני פרופילים של אנשים. כך שבמידה רבה אותם שני פרופילים קושרים שני אנשים נוספים לאירוע השוד. שנית כי המדובר בשקית שהיא חפץ נייד שיכולה להתגלגל ברחובות ולעוף ממקום למקום. שנית כי המשיב עבד בתקופה הרלוונטית בחברה שמייצרת שקיות "שופרסל" דבר שיכול להסביר אפשרות הימצאות הפרופיל שלו על השקית הרלבנטית. נטען כי אין לתת משמעות ייתרה לטענת המשיב לכך שהוא לא שהה במקום, שכן חקירת המשיב בוצעה לאחר שחלפו יותר מ 9 חודשים ממועד האירוע ועד לחקירתו, כך שאין לראות בסתירת המשיב כמפלילה אותו. בהקשר זה הפנה בא כוח המשיבים לחשודים אחרים שהיו ושנעצרו על רקע איכונם בסביבת האירוע, אם כי הם שוחררו, כשההבדל היחיד הוא היעדר הימצאות פרופיל גנטי על השקית. על כן, ביקש בא כוח המשיב לקבוע כי אין ראיות לכאורה שיש בהן לקשור המשיב למעשים למצער כי המדובר בראיות לכאורה חלשות ביותר שאינן מצדיקות את מעצר המשיב. ועל כך הוסף כי המשיב הוא נעדר כל עבר פלילי, משכך ביקש בא כוח המשיב להורות על שחרורו.

בתום אלו, טענה המבקשת, כי המשיב מסר בצורה חד משמעית כי הוא לא שהה באזור וכי כלל סביבה זו אינה מוכרת לו. בנוסף כי לטענת בא כוח המשיב לפיה נמצא פרופיל של אחרים על השקית לא מבוסס על חוות הדעת שהוגשה. אם כי בהקשר זה הבהיר בא כוח המשיב להימצאותן של שתי חוות דעת שניתנו ביחס לפרופיל הדנ"א על השקית.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

לאחר בחינת הראיות שנפרסו בפני אני סבור כי במובנו של הביטוי אכן קיימות ראיות לכאורה, וכפועל יוצא מכך עילה למעצר המשיב, ואולם לא במידה שתצדיק את מעצר המשיב עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח.

כידוע, ההלכה בשלב המעצר עד תום ההליכים, הינה שעל בית המשפט לבחון בשלב זה אך הפוטנציאל ה-הוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים, כך נפסק:

"כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996); בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.11.2005))." [בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.08)].

חרף כלל זה מצאתי בראיות לכאורה אליהן הופניתי חולשה אינהרנטית המצדדת בשחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים. 

הראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו, מורכבות בעיקרן מראיות נסיבתיות וכן מהתנהגותו המפלילה של המשיב. הראייה הראשונה, הינה מיקום המשיב בסביבת השוד ביום האירוע. הראייה השנייה הינה מציאת שקית ניילון עליה הפרופיל הגנטי של המשיב שנמצאה בזירת השוד. הראייה השלישית והמחזקת את מערך הראיות הנסיבתיות, הינה התנהגות המשיב, שבאה לידי ביטוי בהכחשת הימצאותו בחיפה באותו יום וכן עת הכחיש שהוא מכיר האזור בו נערך השוד, זאת אף שהוא אוכן בסביבת המקום.

המתלונן, סרגיי, שעבד באותו יום בחנות שנשדדה מסר: "הם נכנסו בשעה שלוש וחצי בבוקר והדרגסטור בשעות האלה נקי וגם באותו יום היה נקי ואחרי שהם שדדו אותי מצאתי על הריצפה שקית שבודאות לא שייכת לי ולדרגסטור, שקית של שופרסל שנפלה להם בדרגסטור בזמן השוד." [הודעה מיום 28.8.12 ש' 5- 7]. על אותה שקית נמצאו ממצאי DNA שיכול להיות מקורם בשני פרטים שונים [ראו חוות דעת מיום 17.1.12 מסומן 43]. בהתאם לחוות דעת נוספת מיום 29.5.12 ולאחר קבלת פרופיל גנטי של המשיב, נמצא כי הפרופיל הגנטי שנמצא על השקית תואם לפרופיל הגנטי של המשיב [ראו חוות הדעת מסומן 39].

בנסיבות העניין, המדובר בחפץ נייד שיכול להגיע למקום בדרכים שונות. אכן בהתאם להודעת המתלונן, הוא ראה החפץ אך לאחר ביצוע מעשי השוד. עם זאת אין המדובר בחפץ נייד בולט, כזה שמחזק את מסקנת המתלונן לפיה החפץ שייך לשודדים. אלא באותה מידה ניתן לומר כי החפץ הגיע לזירה אף לפני מעשי השוד או לאחר מכן ללא שהמתלונן שם אליו לב. שכן המדובר בחפץ שקוף שטיבו משפיע על צורתו ועל הנפח שלו. כך הוא יכול להתכווץ או להיצמד לקיר או למקרר ללא שתהיה יכולת להבחין בו. עוד אוסיף כי יש להבחין חפץ זה מחפץ מקובע הנמצא במקום, שאז לא יהיה ספק כי בעל פרופיל ה DNA הוא זה שהגיע למקום ולא שהחפץ נויד למקום. בהמשך לכך יש לבחון אם הימצאות האדם במקום היא מחשידה בהתאם לטיב המקום, לומר מקום פרטי או ציבורי וההסבר שניתן להימצאות האדם במקום. הבחנה ראויה נוספת היא בין חפץ נייד סתם לבין חפץ או פריט אחר שיש בו לקשור את האדם עצמו למעשה השוד, כגון כפפות, מסכה או פריט זיהוי שבמובהק קשורים לביצוע מעשה השוד.

אלא שהחפץ במקרה דנן הוא חפץ ניטרלי, שמלבד כך שהוא קושר את המשיב עצמו להחזקת החפץ (מתי שהוא ובמקום כלשהוא), אין בו לקשור בתורו את המשיב לביצוע המעשה עצמו. על כך אוסיף, כי החנות הנדונה נמצאת ברחוב מסדה שבחיפה. אזור ציבורי, המכיל מספר לא מבוטל של בתי קפה ומקומות בילוי, ויש בו נוכחות לא מבוטלת של בליינים וכן סטודנטים וצעירים השוכרים דירות במקום. לומר כי המדובר באזור שיש בו תנועה ערה של אנשים. כך שקיים סיכוי סביר לפיו המשיב שהה במקום או עבר במקום בזמן מה, ושחרר השקית הנדונה. כמו כן אין לשלול אפשרות כי השקית, בה נגע המשיב בעבר, הגיעה למקום ע"י אדם אחר.

בנסיבות אלו, אין בראיית ה-DNA שנמצאה על חפץ נייד- שכאמור יכול היה להגיע לחנות בכל מיני צורות, לקשור המשיב  למעשה או לשלול כל הסבר סביר ומתקבל הדעת. בהתייחסות של כב' השופט לוי, לראיה של פרופיל DNA שנמצא על חפץ נייד נאמר " חרף משקלו הרב של בדל הסיגריה, משקלן המצטבר של ראיות המשיבה אינו כזו שניתן לומר עליו כבר בשלב זה כי הוא מכריע את הכף לחובת העורר, ועל כן גם אין בו כדי לענות על הדרישה שמציב סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996." [ראו בש"פ 9542/06 מאהר אלעיסווי נ' מדינת ישראל (23.10.05) (עניין מאהר אלעיסאווי)]. כך שראית DNA, שאין בצידה הסבר הקושר העושה באופן פוזיטיבי למעשה, אין בה לכשעצמה להקים מערך ראייתי שיש בו להביא בסופו של הליך להרשעה.

בסיכומו של דבר, לא מצאתי בחפץ זה לקשור את המשיב לחנות עצמה או לחזק את מערך הראיות נגד המשיב כמבצע השוד, מלבד אפשרות להימצאותו של המשיב באזור, בזמן כלשהוא.

אם כי בשונה ממקרה של מאהר אלעיסווי, במקרה דנן, קיימת ראייה לכאורית לפיה המשיב שהה באזור בו בוצע השוד, באותו יום ובאותו זמן בו לכאורה בוצע השוד. כך התביעה הוסיפה בראיותיה והפנתה למחקרי התקשורת שנערכו על סמך מכשיר הטלפון הנייד שהחזיק המשיב באותם ימים. אשר לפיהם עולה כי בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, שהה המשיב בסמוך לאזור האירוע [ראו מסמך תקשורת מסומן 89 לתיק החקירה].